לזיות וסקולריות הן תופעה שכיחה אצל חולים בסנדרום אנטיפוספוליפיד, במיוחד בחולים עם סיבוכים מסכני חיים. בחולים שנזקקים להשתלה, לזיות וסקולריות לעיתים חוזרות. המסלול המולקולרי המעורב בהיווצרות הלזיות הללו לא לגמרי ברור, וחסרים טיפולים מתאימים.
עוד בעניין דומה
על מנת לבחון את המעורבות של מסלול mTORCי (mammalian target of rapamycin complex) בפתולוגיה הווסקולרית הכלייתית, השתמשו החוקרים בשיטות צביעה אימונוהיסטוכימיות בכלי דם של חולים עם נפרופתיה כתוצאה מסינדרום אנטיפוספוליפיד ראשוני או שניוני. כמו כן, נבדקו אמצעים פרמקולוגיים לעיכוב של המסלול. לבסוף, נבדקה ההשפעה של התרופה סירולימוס (רפאמון; פייזר ישראל) במושתלי כליה.
החוקרים מצאו עדות לאקטיבציה של מסלול mTORC באנדותל מכלי דם כלייתיים שנלקחו מחולים עם נפרופתיה כתוצאה מסינדרום אנטיפוספוליפיד. בתאי תרבית, נוגדני IgG מחולים בסינדרום אנטיפוספוליפיד גרמו להפעלה של מסלול mTORC.
בחולים לאחר השתלת כליה (כתוצאה מנפרופתיה שנבעה מאנטיפוספוליפיד סינדרום) שמקבלים סירולימוס, לא היתה חזרה של לזיות וסקולריות ונרשמה הפחתה בפרוליפרציה הווסקולרית יחסית לאלו שלא קיבלו סירולימוס.
אצל חולים שקיבלו סירולימוס, הסבירות לשתל מתפקד לאחר 144 חודשים היתה גבוהה יותר. הפעלה של מסלול mTORC נמצאה גם בדגימות פתולוגיות מנתיחות של חולים שעברו קטסטרופות על רקע סינדרום אנטיפוספוליפיד.
הממצאים ממחקר זה מעידים, כי מסלול mTORC מעורב בפתולוגיה הווסקולרית הקשורה בסינדרום אנטיפוספוליפיד, ועיכובו עשוי להיות מטרה טיפולית.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט