חיטה הינה אלרגן נפוץ, אשר יכול לגרום לתגובה אנפילקטית. מטרת מחקר זה הייתה, לקבוע את היעילות והבטיחות של קמח גלוטן (Vital Wheat Gluten) כטיפול אימונולוגי פומי.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשיטת סמיות כפולה, עם קבוצת ביקורת שנטלה אינבו. לאחר תיגר מזון שבוצע בתחילת המחקר, זוהו 46 מטופלים עם אלרגיה לחיטה (גיל החציון היה 8.7 שנים. טווח גילאים 4.2-22.3). מטופלים אלה חולקו רנדומלית לשתי קבוצות (ביחס של 1:1): הראשונה קיבלה אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן והקבוצה השנייה נטלה אינבו. עם עליה דו-שבועית במינון ל-1,445 מ"ג של חלבון חיטה. לאחר שנה של תיגר מזון בשיטת סמיות כפולה עם קבוצת ביקורת שנטלה אינבו, נבדקים פעילים המשיכו במינון נמוך של אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן. זאת למשך תקופה של שנה נוספת, עם תיגר מזון נוסף בשנה השנייה. במידה ועברו, המשיכו מטופלים אלו להפסקת טיפול, עם תיגר מזון בשיטת סמיות כפולה בהשוואה לקבוצת ביקורת שנטלה אינבו. המטופלים שנטלו אינבו החליפו למינון גבוה של אימונותרפיה עם חיטת גלוטן (מקסימום 2,748 מ"ג של חלבון חיטה).
תוצאות המחקר הראו, כי חציון של רמות הבסיס שנצרכו בהצלחה היו 43 מ"ג של חלבון חיטה, ללא הבדל בין הקבוצות. לאחר שנה, 12 מתוך 23 (52.2%) המטופלים שקיבלו מינון נמוך של אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן ו-0 מתוך 23 (0%) המטופלים שטופלו עם אינבו, השיגו את נקודת הסיום הרצויה הראשונית. אשר כללה מינון שנצרך בהצלחה של 4,443 מ"ג או יותר של חלבון חיטה (P<0.0001). חציון המנה שנצרכה בהצלחה היה 4,443 ו-143 מ"ג, בהתאמה. בשנה השנייה, ב-7 מתוך 23 (30.4%) מהמטופלים שקיבלו טיפול במינון נמוך, עם אימונותרפיה פומית של חיטת גלוטן, נצפתה דהסנסטיזציה (Desensitization). אשר הגיעה עד צריכה מוצלחת של 7,443 מ"ג חלבון חיטה. 3 מטופלים (13%) השיגו חוסר תגובתיות, שנשארה 8-10 שבועות לאחר הפסקת הטיפול. מבין המטופלים שטופלו עם אינבו, אשר עברו למנה גבוהה של אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן, ב-12 מתוך 21 (57.1%) נצפתה דהסנסטיזציה. זאת לאחר שנה (חציון של מינון צריכה מוצלח, 7,443 מ"ג של חלבון חיטה; ללא חשיבות סטטיסטית לעומת מינון נמוך של אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן). כמו כן לאחר שנה, המדדים שנבדקו היו ללא שינוי בין הקבוצות: תגובה בבדיקות עוריות, רמות אימונו-גלובולין E ספציפי לחיטה ולגליאדין אומגה 5. בקבוצה שקיבלה אימונותרפיה פומית במינון נמוך של חיטת גלוטן, רמות החציון של אימונו-גלובולין 4G ספציפי היו גבוהות יותר, מאשר בקבוצת הביקורת (חיטה, P=0.0005; גליאדין אומגה 5, P=0.0001). נמצאה התאמה בין ההצלחה בצריכת מנה בשנה הראשונה, לבין רמות אימונו-גלובולין 4 G ספציפי לחיטה (מתאם ספירמן rho=0.55, P=0.003) וספציפי לגליאדין אומגה 5 (מתאם ספירמן rho=0.51, P=0.001), בכל הנבדקים.
מבין 7,822 מנות אימונותרפיה פומית במינון נמוך של חיטת גלוטן בשנה הראשונה, ב-15.4% נמצא קשר לתופעות לוואי. מתוכם 0.04% היו תופעות לוואי חמורות ו-0.08% מהנבדקים אף נזקקו לטיפול עם אפינפרין. מבין 7,921 מנות אינבו, ב-5.8% נמצא קשר לתופעות לוואי, אף אחת מהן לא הייתה חמורה.
מסקנת המחקר הייתה, כי אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן במינונים נמוכים וגבוהים, מייצרת דהסנסטיזציה במחצית מהנבדקים, לאחר שנה של טיפול. בשנתיים של אימונותרפיה פומית עם חיטת גלוטן, נצפתה 30% הקהיה. בנוסף, 13% הדגימו חוסר תגובתיות שנשתמרה לאורך זמן.
מקור:
Nowak-Wegrzyn A. et al. (2019) The Journal of Allergy and Clinical Immunology. 143, 651