התלקחויות (אקססרבציות) COPD הן גורם מרכזי לתחלואה ותמותה, ומניעתן מהווה יעד טיפול מרכזי בחולים אלו. במחקרים קודמים הודגם זה מכבר כי טיפול ארוך טווח עם מקרולידים יעיל בהפחתת התלקחויות, אך נכון להיום קיימות עדויות מעטות בלבד בנוגע להשפעתן של אנטיביוטיקות מקבוצות אחרות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine' מטרת החוקרים הייתה לבדוק האם טיפול עם דוקסיציקלין למשך 12 חודשים עשוי להפחית את שיעור ההתלקחויות בקרב חולי COPD.
לצורך כך, החוקרים אספו חולי COPD בדרגה בינונית עד קשה מאוד עם היסטוריה של התלקחויות. משתתפי המחקר גויסו מ-3 מרכזים בבריטניה, והוקצו באקראי לטיפול יומי במשך 12 חודשים עם דוקסיציקלין במינון 100 מיליגרם, או לקבלת אינבו. התוצא הראשוני הייתה שיעור התלקחות לשנת אדם.
במסגרת המחקר הוקצו באקראי 222 מטופלים. ערך ה-FEV1 הממוצע היה 1.35 (סטיית תקן 0.35) ליטר; 52.5% (סטיית תקן 15.9) מנובא. מספר ההתלקחויות החציוני בגינן המשתתפים טופלו בשנה שקדמה למחקר היה 2 (1-4). 71% מהחולים דיווחו על ≥2 התלקחויות. בבסיס המחקר נרשם טיפול עם סטרואידים בשאיפה ל-81% מהמשתתפים.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעור התלקחויות ה-COPD לא היה שונה בין הקבוצות; יחס השיעורים דוקסיציקלין/אינבו 0.86 (0.67, 1.10); p=0.23. לא נצפה הבדל כאשר נלקחו בחשבון רק התלקחויות שטופלו או אשפוזים. באנליזה של תתי-קבוצות מתוכננות מראש הודגם כי הטיפול עם דוקסיציקלין הפחית בצורה טובה יותר את שיעור ההתלקחויות בקרב חולי COPD קשה (יחס השיעורים 0.36 (0.15, 0.85); p=0.019) ובקרב חולים עם ספירת אאוזינופילים <300 תאים/מיקרוליטר (יחס השיעורים 0.50 (0.29, 0.84); p=0.01). מצבם הבריאותי של המשתתפים, אשר נמדד באמצעות SGRQ, היה גרוע יותר ב-5.2 נקודות בקבוצת הדוקסיציקלין לאחר 12 חודשי טיפול (p<0.007).
לסיכום, טיפול עם דוקסיציקלין במשך 12 חודשים לא הפחית באופן מובהק את שיעור ההתלקחויות של חולי COPD אשר חוו התלקחויות על דרך קבע. עם זאת, ייתכן והטיפול מועיל בחולי COPD קשה, או באלו עם ספירת אאוזינופילים של <300 תאים/מיקרוליטר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
