מעט מחקרים בחנו את הקשר שבין משך שינה קצר ותוצאי אסתמה גרועים יותר במטופלים עם דיווח עצמי של אסתמה. עם זאת, כל המחקרים הללו היו מחקרי חתך. לכן, מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology: In Practice הייתה לבחון את הקשר שבין דיווח עצמי על משך שינה ומאפיינים קליניים ודלקתיים הקשורים לאסתמה וכן האם הקשר המתואר גורם להתלקחויות של אסתמה בשנה העוקבת.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה מחקר פרוספקטיבי אשר גייס באופן עוקב משתתפים עם אסתמה אשר סווגו לקטגוריות לפי משך שינה קצר (58 משתתפים), נורמלי (380 משתתפים) וארוך (84 משתתפים). החוקרים בחנו את המאפיינים הקליניים והדלקתיים, יחד עם שיעור ההתלקחויות, במשך תקופת מעקב בת שנה.
תוצאות המחקר הראו כי ביחס למטופלים עם משך שינה נורמלי, מטופלים מקטגוריית משך השינה הקצר יותר היו מבוגרים יותר והתייצגו עם רמות IgE נמוכות יותר באופן מובהק יחד עם עלייה בפרקציית החנקן החמצני הננשף. כמו כן, מאפיינים גבוהים יותר של דלקת בדרכי אוויר שכללו IL-6 ו-TNFa ברוק נרשמו במטופלים עם משך שינה קצר ביחס למטופלים עם משך שינה קצר. יתרה מכך, נמצא כי מטופלים עם משך שינה קצר יותר סבלו מסיכון מוגבר לחוסר שליטה באסתמה (יחס סיכויים מתוקנן – 2.741, רב״ס 95% - 1.379-5.447; p=0.004) ולהתלקחויות בינוניות עד חמורות של האסתמה (יחס שיעורי היארעות – 1.798, רב״ס 95% - 1.098-2.942; p=0.02).
ממחקר זה עולה כי משך שינה קצר יותר היה קשור לאסתמה שאיננה דלקת מסוג II וכי הוא מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להתקלחויות אסתמה בעתיד. לכן, ייתכן ולמשך שינה, גורם אשר ניתן לטפל בו, יש משמעות קלינית לניהול האסתמה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
