מחקרים

האם השכיחות של אלרגיות מגע ספציפיות שונה באנשים עם פסוריאזיס?

במחקר אפידמיולוגי גדול זה נמצא כי אנשים עם פסוריאזיס סובלים מפחות אלרגיות מגע מאשר אנשים ללא פסוריאזיס וקשר הופכי זה מתווך על ידי הפעלה ופולריזציה אימונית

מחקרים קודמים הדגימו כי ישנו קשר הפוך בין אלרגיית מגע (contact allergy) ופסוריאזיס אך התוצאות של מחקרים אלו נותרו לא חד-משמעיות. מחקרי ביטוי גנים הקשורים לאלרגיות מגע אשר התמקדו בתגובה החיסונית מצאו כי החומר ניקל הינו משפעל של תאי Th1 ו-Th17 ומוביל לפולריזציה אימונית של תאי Th22 בעוד שחומרי ריח שונים מעודדים בעיקר הפעלה חיסונית של תאי Th22.

החוקרים ביקשו להעריך את הקשר האפידמיולוגי בין אלרגיית מגע לפסוריאזיס בעוקבה רב-מרכזית גדולה ולפענח את פרופיל הסנסיטיזציה לאלרגנים ספציפיים במטופלים אלו. המחקר בוצע באופן רטרוספקטיבי ב-56 מחלקות עור ובהשתתפות 2,387 מטופלים עם פסוריאזיס ו-161,989 מקרי ביקורת. כלל המטופלים עם דלקת עור אטופית הוצאו משתי הקבוצות.

החוקרים מצאו כי יחס הסיכויים לאלרגיית מגע היה 0.55 במטופלים עם פסוריאזיס (רווח בר-סמך 95%: 0.50-0.59). אנליזת רגרסיה לוגיסטית עם מספר משתנים עצמאיים הדגימה "השפעה מגינה" של פסוריאזיס עבור רוב האלרגנים ללא תלות בגיל, מין, אזור מושפע בגוף והסיבה בגינה בוצעה הבדיקה. תערובת ריחנים IIי(fragrance mix II) ואלכוהולי לנולין היו בין האלרגנים הפחות נפוצים בקרב אנשים עם פסוריאזיס. בניגוד לכך, התדירות של דרמטיטיס מגע לניקל הושפעה באופן גבולי מהנוכחות של פסוריאזיס (יחס סיכויים, 0.75).

החוקרים מסכמים כי ישנו קשר הפוך בין פסוריאזיס לאלרגיות מגע אך הקשר מתווך ככל הנראה על ידי גורמים נוספים מלבד הפסוריאזיס. הפולריזציה של הפעלת התגובה החיסונית על ידי אלרגנים ספציפיים יכולה להשפיע על ההתרחשות והחשיבות של אלרגיות מגע במחלות אימוניות.

מקור: 

Claβen, A.  et al. (2019) British Journal of Dermatology, https://doi.org/10.1111/bjd.17080

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  פסוריאזיס,  אלרגיית מגע,  מחקר אפידמיולוגי,  הפעלה חיסונית
תגובות