קווים מנחים לטיפול באסתמה מאפשרים להשתמש בתרופות אנטי-לויקוטריאנים כתחליף לקורטקוסטרואידים, במתן במשאף (ICSs) כטיפול ברמת קו-שני. מטרת ניסוי זה היתה לקבוע אם שליטה באסתמה ניתנת לשימור לאחר התמתנות בטיפול, מ-ICS במינון-נמוך למונטלוקאסט.
עוד בעניין דומה
בניסוי פרוספקטיבי, במתכונת מעשית, בן 12-שבועות זה, הועברו 84 חולים צעירים עם אסתמה (7– 18 שנים) שנשלטה באמצעות ICS במינון-נמוך, לטיפול במונטלוקאסט. תסמינים ו-PEF נוטרו כל יום, ניטריק אוקסיד ננשף (eNO) וספירומטריה, כל 4 שבועות; אאוזינופילים בספטום (sEo) ותגובתיות-יתר ברונכיאלית (BHR) הוערכו בתחילת ובסוף הניסוי. נקודת הקצה הראשונית היתה מספר החולים שהפסיקו את הניסוי עקב התפרצויות אסתמה.
11 חולים (13.1%) הפסיקו את הניסוי עקב התפרצויות אסתמה. בתחילה, חולים עם עלייה באחוז של sEo היו בעלי עלייה בסיכון להתפרצויות (סיכון יחסי RR, י 6.6; CI י 95%, 35.6-1.2) כמו גם, אלה עם עלייה ב-BHR י(RR,י 4.24; CI י 95%, 16.2-1.1) בהשוואה לחולים שהשלימו את הניסוי.
התעצמות של התסמינים ועלייה בשימוש בתרופות בטא-אדרנרגיות, נצפו במהלך הביקור האחרון, לפני ההוצאה מהניסוי, אך לא נצפו שינויים בספירומטריה, PEF ו-sNO. לא נצפה שינוי בפרמטרים הקליניים, בסמנים דלקתיים או ב-BHR, בחולים שנותרו בניסוי.
החוקרים הסיקו, כי לאחר החלפת הטיפול מ-ICS במינון-נמוך, למונטלוקאסט, שליטה באסתמה נשתמרה ברוב החולים, במהלך תקופת התצפית, בת 12 השבועות. אאוזינופילים בספטום או BHR, לפני החלפת הטיפול, היו גורמי סיכון להתפרצויות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
